סרבן גט ביגמיסט חוייב בפיצוי של 180,000 ₪

בימים אלה קיבל ביהמ"ש המחוזי, בהרכב השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון, את ערעור הרב עו"ד צוריאל בובליל, מייסד המרכז הבינלאומי להתרת עגונות ועגונים, ומחבר הספר "גירושין – עזרה ראשונה משפטית", וחייב גבר שהיה סרבן גט, אך התחתן בנישואין פרטיים במקביל לסרבנותו, בפיצוי בגובה של 180,000 ₪.

המדובר במקרה בו הבעל הגיש תביעת גירושין, אך חזר בו בהמשך, וטען לפתע לשלום בית...

הבעל התנה את מתן הגט בתנאי שהאשה תצא מהדירה, והיא תימכר, והכספים יופקדו בנאמנות עד הכרת ביהמ"ש בעניינים הרכושיים. ביה"ד קבע שהגט אינו "קלף מיקוח", אך אם הבעל תובע דברים המגיעים

לו, הרי שגם אם היה חייב בגט, אינו נחשב כמעגן האשה.

המהפך החל כאשר הגישה תביעת גירושין חוזרת, ובה ציינה שנודע לה שהבעל נישא בשנית, ובעצם הינו ביגמיסט. הבעל בחר להכחיש הענין...

למרות זאת, ביה"ד דחה את התביעה, וקבע שבכך שאינה נעתרת להצעות הבעל, אותן ראה כסבירות, "אדרבא, האשה היא זאת המעגנת את עצמה".

בביה"ד הגדול, אליו ערערה האשה, נקבע כי אם יוכח שהאשה צודקת, והבעל נשוי לאחרת, "ביה"ד יפסוק בתביעת האשה לחייבו בגירושין".

בינתיים, הורשע הבעל בביגמיה, וצויין בגזר הדין שהוא ניתן "בהתחשב בהודאה ועל מנת להחיש את שחרורה של המתלוננת, אשתו הראשונה של הנאשם מכבלי הנישואין הקושרים אותה אליו".

ביה"ד ניסה בשלב הראשון לדרוש מהאשה למחוק את תביעת הנזיקין נגד הבעל, אולם, לנוכח עמדת האשה, שוחח ביה"ד עם הבעל, וציין שנוכח שאין קשר בין תביעת הנזיקין להסכמתו להתגרש, ולכן אין מניעה לסידור גט. אכן, הצדדים התגרשו לבסוף...

למרות זאת, ביהמ"ש לענייני משפחה בחר שלא לחייב את הבעל בפיצויי נזיקין.

עו"ד בובליל צוריאל, המתמחה בהצלת תיקים אבודים בדיני משפחה, ואשר קיבל לידיו את הטיפול רק בשלב הערעור, טען שביהמ"ש לענייני משפחה טעה באי פסיקת הפיצויים נגד הסרבן הביגמיסט.

ביהמ"ש המחוזי קיבל ערעור עו"ד בובליל, באשר לתקופת הביגמיה, וקבע שבכל מקרה אין כאן שאלה של "גט מעושה", שכן ביה"ד איפשר את סידור הגט למרות התביעה.

ביהמ"ש ציין שיש מספר גישות בפסיקת נזיקין כנגד סרבני גט:

א) רק אם ביה"ד פוסק על חיוב בגט, יש זכות לפיצויי נזיקין

ב) גם במקרה של פסיקה בדבר מצוה או המלצה לגרש, ובכפוף לנסיבות המקרה של סרבנות עיקשת למתן גט, יש לפסוק פיצויי נזיקין

ג) גם במקרה שביה"ד לא פסק לגירושין, יש וביהמ"ש יחייב בנזיקין. ביהמ"ש יבדוק עצמאית האם סירוב הבעל לגט היה מוצדק, והאם צפוי שסירובו יגרום נזק.

הגישה השלישית זכתה לתמיכת המלומד ד"ר שמואלי, שציין שאין לחסום תביעת נזיקין, אם ניתן להוכיח התרשלות גם במקרה של "היעדר מגדלור", היינו היעדר החלטת ביה"ד לגירושין. לשם כך, יתייחס ביהמ"ש לכך שככל שחלף זמן רב יותר מאז הפירוד ותחילת ההליכים בביה"ד, כך יחייבו את הסרבן בפיצויים. כן ייבדק תום הלב של סרבן הגט, שכן ביחסי בני זוג יש יחסי אמון מיוחדים. לכן, ביהמ"ש יבדוק אם "דה פקטו" הסתיימו הנישואין, ואז יש הצדקה לחיוב הסרבן בפיצויים.

הבעיה נעוצה במקרה דנן בו ביה"ד פסק שאין הבעל מעגן את האשה, ואז תהא לביהמ"ש בעיה לבצע נתק בין פסיקת ביה"ד לתביעת הנזיקין, אף שגישת השופט שנלר הינה שבד"כ יכבד פסיקה שכזו מביה"ד, אא"כ מדובר במקרה קיצוני של סרבנות.

ביהמ"ש פוסק שאין לקבוע מסמרות בשאלת מועד תחילת הסרבנות, וכל מקרה ייבחן לגופו. כך, לדוגמא, אם נוהל מו"מ, אם הצד המסורב נהג בתום לב כלפי הסרבן ונתן לו המגיע לו בדין, האם היה נסיון אמיתי של שלום בית.

במקרה דנן, בעיקר, הואיל והאשה לא ערערה בשלב הראשון על קביעת ביה"ד, המאפשרת תנאים בגט, והקובעת שהאשה מעגנת את עצמה, אין ביהמ"ש יכול לקבוע ממצאים עובדתיים הלכתיים שונים מביה"ד.

אולם, ביהמ"ש המחוזי ביטל את פסיקת ביהמ"ש למשפחה, בתקופת הביגמיה, וחייב את הבעל בפיצויים. זאת, משום שהאשה כן ערערה על פסה"ד השני של ביה"ד האזורי, וטענה שאין הבעל יכול להתנות תנאים (בניגוד לגישת "שו"ת מהרשד"ם", אשר מאפשר זאת). בנוסף, ביה"ד הגדול לא דחה את טענת האשה, אלא קבע שלאור התחייבות הבעל שאם יוכח שנישא בשנית, יתן גט, הרי שלא נזקק ביה"ד הגדול להכרעה בשאלה זו.

לכן, אין ביהמ"ש המחוזי מתחשב בדחיית תביעת האשה בביה"ד. יתירה מזאת: "לאור ההרשעה בפלילים, הוכח כי המשיב שיקר במצח נחושה הן את ביה"ד האזורי, והן את ביה"ד הגדול, ולמעשה כל שחפץ להמשיך ולאמלל את המערער, תוך דחיית הקץ".

ביהמ"ש שלערעור קובע שבעצם התחייבות הבעל להתגרש אם יוכח שהינו ביגמיסט, יש בהחלטת ביה"ד מום חיוב בגט!

לכן, מדובר ברשלנות! אף אם בתחילת הדרך אין מדובר בסרבנות גט, הרי שבשלב מסויים העיכוב יכול להיחשב כסרבנות.

באשר לגובה החיוב הכספי, קובע ביהמ"ש שאין מדובר על ענישה, אלא על פיצוי.

במקרה זה, תוך קבלת עמדת עו"ד בובליל צוריאל, קובע ביהמ"ש: "יש להתייחס לא רק לתקופה בה מדובר, תוך התחשבות בתקופה הקודמת, אלא גם באותה 'עזות מצח' של סרבנות בוטה, תוך שהמשיב מהתל הן במערערת והן בערכאות השיפוטיות אשר דנו בעניינו, כך משך תקופת הביגמיה".

ביהמ"ש קובע שבאשר לשיעור הפיצוי, הרי שיחסי בני זוג מחייבים נורמה מיוחדת, ולכן חוייב הבעל בפיצוי בגובה של 180,000 ₪.

ב"כ האשה, הרב עו"ד צוריאל בובליל, הבהיר כי בענין זה לא יוכל מאן דהוא לטעון לגט מעושה, שכן ביה"ד, כפי שקבע ביהמ"ש, איפשר את סידור הגט, למרות קיום התביעה, וקבע שאין קשר בין התביעה למתן הגט.

כן הבהיר עו"ד בובליל שהגיע הזמן להוריד את השימוש בשו"ת מהרשד"ם מסדר היום, שכן הוא מאפשר סחטנות כתנאי לסידור גט, ואדרבא יש לאמץ את הגישות שאינן נותנות הכשר לדרך זו. לדבריו, כבר הרב חיים פלאג'י והרב פיינשטיין פסקו שאם אין סיכוי לשלום בית, אין מקום לאפשר לבעל או לאשה לעגן את הצד השני, ודי בתקופה של שמונה עשר חודש בהם קיים פירוד בין הצדדים. לכן, כל צד זכאי לקבל את זכויותיו על פי דין, אולם אסור שהגט יהווה "קלף מיקוח", ואם אין סיכוי לשלום בית, אסור לאפשר עיגון הצד השני, תוך כדי זה שיש לשמור על זכויות הצד המגורש, כמו פיצויי גירושין, במקרה הנכון.